Vintage background with quill pen and in

תפילין

ערכות תפילין מהודרות

בעולם הצבאי ישנו מושג הנקרא "פק"ל" שפירושו: "פקודת קבע ללוחם". לרוב, הכוונה לחפץ שחייב להיות בקרבת מקומו ובהישג ידו של החייל. הפק"ל לאדם היהודי הוא ה'תפילין'. מצוות התפילין מוזכרת ארבע פעמים במקרא, והיא מחייבת את הגברים שמעל גיל 13 להניחם בכל יום, למעט ימים בודדים בשנה. את התפילין מצווה האדם להניח דווקא ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בחגים ושבתות. בימי קדם נהגו להניח תפילין לאורך כל שעות היום, אך בזמננו נהוג להניח תפילין רק בזמן תפילת שחרית. על פי הכלל של מצוות עשה "שהזמן גרמן" נשים פטורות ממצוות הנחת תפילין. בשל קדושתן של התפילין והצורך בנקיות בשעת הנחתן, נהגו להרגיל את הקטנים להניח תפילין רק סמוך לגיל בר המצווה, זאת בניגוד למצוות אחרות בהן מתחנכים הקטנים מגיל צעיר עוד יותר.

מה מקור השם – 'תפילין'?

למען האמת, המילה 'תפילין' איננה מופיעה כלל במקרא. בתורה התפילין מכונות "טֹטָפֹת" (טוֹטָפוֹת), כפי שמתואר בפסוק: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ". לאורך שנים רבות ועד היום פירושה של מילה זו לא היה ברור וחד משמעי. בתרגום אונקלוס ובתרגום יונתן, המילה 'טוטפות' מתורגמת כמילה 'תפילין'. מקובל להסביר שהמילה תפילין נגזרת מהמילה 'תפילה' (שייתכן שמשמעה קמיע, כמו שמובא בגמרא [בכורות ל, ע"ב]: "הייתה קומעת לו תפילין") והיא צורת רבים של מילה זו הכוללת בתוכה שתי 'תפילות' – תפילין של יד ותפילין של ראש. פרשנים רבים הציעו לפרש את המילה 'טוטפות' כתכשיט, כפי שנראה מהמשנה במסכת שבת (פרק ו, משנה ה).

מבנה התפילין

באופן כללי יש לדעת שרוב הלכות עשיית התפילין מקורן בהלכה למשה מסיני, כלומר הן בעלות מסורת עתיקה מאז מעמד הר סיני. ביחס למצוות תפילין, נמנות ההלכות הבאות: יש לעשות תפילין מרובעות;  יש לעשות צורת 'ש' בתפילין של ראש; יש לתפור את התפילין בגידים של בהמה; יש לעשות להן מעברתא (מלשון 'מעבר', 'תעלת הרצועה') שבה תכנס הרצועה; יש לעשות רצועות שחורות, והקשר שלהן יהיה כעין צורת האות ד'.

כאמור, התפילין מורכבות משתי יחידות: תפילין של יד ותפילין של ראש. לכל אחת מהן יש רצועות עור המשתלשלות מהן, ובעזרתן מניחים את התפילין על היד ועל הראש. התפילין מורכבות משלושה חלקים עיקריים:

1. בית התפילין – התפילין נראות מבחוץ כקופסה שחורה. קופסה זו עשויה מעור בהמה טהורה, צבועה בצבע שחור וחייבת להיות מרובעת באופן מדויק. גודל בתי התפילין המקובל כיום נע בין 4-2 ס"מ, אך למעשה ישנם בתי תפילין קטנים יותר. משני צידי בתי התפילין של ראש מובלטת האות שי"ן. בצד ימין מובלטת האות שי"ן עם שלושה ראשים, ואילו בצד שמאל היא בעל ארבעה ראשים.

2. הפרשיות – בתוך בתי התפילין מוכנסות ארבע פרשיות שנכתבו בכתב סת"ם. המשותף לכל ארבע פרשיות אלו הוא, שלכל אחת מהן יש קשר למצוות תפילין. בתפילין של יד, כל ארבע הפרשיות כתובות על קלף אחד, ואילו בתפילין של ראש לכל פרשיה יש קלף בפני עצמו.

מהן אותן 4 פרשיות?

א. "קדש לי כל בכור" (ספר שמות, פרק יג, פסוקים א-י).

ב. "והיה כי יביאך" (ספר שמות, פרק יג, פסוקים יא-טז).

ג. "שמע ישראל" (ספר דברים, פרק ו, פסוקים ד-ט).

ד. "והיה אם שמוע" (ספר דברים, פרק יא, פסוקים יג-כא).

בארבע פרשיות אלו, נזכרו עיקרי התורה ואמונת ישראל. בשתי הפרשיות הראשונות ("קדש" ו"והיה כי יביאך"), מתבררת קדושת בכורות ישראל ויציאת מצרים וחג הפסח, ובשתי הפרשיות האחרונות ("שמע" ו"והיה אם שמוע") שבתפילין מתברר החזון והתכלית של יציאת מצרים – לנחול את ארץ ישראל, לקיים בה את כל המצוות וליהנות מהברכה והשפע בארץ הקודש.

3. רצועות עור – רצועות העור המשתלשלות מכל יחידת תפילין (של ראש או של יד) מתחלקות לסוגים שונים. ההבדל בין הסוגים השונים נובע מסוג העיבוד וסוג העור מהם נעשו הרצועות. לפי ההלכה הרצועות חייבות להיות שחורות מבחוץ. יש רצועות שהושחרו הן מצדן החיצוני והן מצדן הפנימי, ורבים המליצו על אופן זה. כמו כן, ישנן הלכות ספציפיות לגבי רוחבן ואורכן של הרצועות (יש הבדל באורך הנדרש בין תפילין של ראש לתפילין של יד).

שתי שיטות בסידור הפרשיות

לעיל ציינו שישנן ארבע פרשיות הכתובות על קלף ומוכנסות לתוך בית התפילין. עם זאת, חשוב לדעת שישנן מספר שיטות באופן הסידור של אותן פרשיות, כלומר – איזו פרשה תיכתב ראשונה מימין ואיזו אחריה. נציין בקצרה שתי שיטות מרכזיות בעניין זה, ולבסוף את המשמעות ההלכתית שלהן:

שיטת רש"י – שיטה זו תואמת לסדר הפרשיות שמנינו לעיל. נזכיר שיטה זו בקצרה: "קדש" (ראשון מימין), "והיה כי יביאך", "שמע", "והיה אם שמוע". לפי שיטתו כמו שסדר כתיבתן מופיע בתורה, כך סדר הופעתן בתוך פרשיות התפילין.

שיטת רבנו תם – לשיטתו סדר הפרשיות שונה: "קדש", "והיה כי יביאך", "והיה אם שמוע", "שמע ישראל". רבינו תם מקדים את פרשת "והיה אם שמוע" לפרשת "שמע". על פי השיטה הזו "הוויות באמצע", כלומר הפרשות שמתחילות במילה "והיה" ממוקמות בין הפרשיות "קדש" ו"שמע".

להלכה פסק השולחן ערוך שמנהג העולם לסדר את סדר הפרשיות כשיטת רש"י, אך כתב שירא שמיים יצא ידי חובה של שתי השיטות ויניח את שני סוגי התפילין. המנהג המקובל הוא להניח קודם את התפילין כשיטת רש"י, ובאמצע התפילה לחלוץ את התפילין ולהחליף לתפילין השניות. יש רבנים מקהילות הספרדים ובני עדות המזרח שנהגו להניח את שני הזוגות יחד.

אחסון התפילין

התפילין נחשבות לתשמיש קדושה בגלל שם-השם והפרשיות שנמצאות בתוך בתי התפילין, ולכן נוהגים בתפילין בכבוד רב ובזהירות. בזמן שמניחים תפילין אסור להיכנס למקומות שאינם מכבדים את קדושתן. לכן, בזמן חבישת התפילין אין להיכנס לשירותים, למקלחת או להניחם בגוף מלוכלך.

כחלק מהשמירה על כבודן נוהגים לאחסן את התפילין ולשמור אותן בתיק המיוחד לכך. יש השומרים את התפילין בתיק העשוי מבד, ויש המאחסנים אותו ב"תפידנית" – תיק מודרני קשיח העשוי מפלסטיק ואטום למים. תיק זה נפוץ בקרב חיילים ומטיילים. יש קהילות שבהן נהגו שלפני החתונה מקבל החתן תיק לתפילין שעליו רקומות אותיות שמו.

התפילין כסמל גבורה

לאורך ההיסטוריה היהודית, שימשו התפילין ובפרט תפילין של ראש, סמל לגאווה יהודית. בתלמוד הבבלי מסופר על 'אלישע בעל כנפיים' שחי גזירות השמד של אדריאנוס, תקופה בה גזרו הרומאים על היהודים גזירות רבות, וביניהן שמי שיימצא מניח תפילין – יוצא להורג. אלישע המשיך להניח תפילין ולצאת לשוק למרות הגזירה. כאשר ראה חייל רומי את אלישע מסתובב כך בשוק, רדף אחריו ושאל אותו מה יש בידו. לשאלתו ענה אלישע: "כנפי יונה"; להפתעתו ראה החייל כי בדרך נס אכן היו בידיו של אלישע כנפי יונה ולא תפילין. מאז אותו סיפור-נס נקרא אלישע – "אלישע בעל כנפיים".

סיכום

מצוות התפילין היא מצווה מיוחדת המקשרת את היהודי באופן יום-יומי ליציאת מצרים ולחירות. יהודים רבים לאורך הדורות מסרו את נפשם על מצווה זו וראו בה סמל לגאווה לאומית. מצווה זו דורשת נקיות מיוחדת ולכן מרגילים את הקטנים להניח תפילין רק סמוך לבר המצווה. תפילין צריך לקנות רק מאדם ירא שמיים, שיכול להעיד באמינות על התפילין שהן כשרות. ישנן בעיות הלכתיות שאין ביכולת אדם חיצוני להכיר בהן, אלא רק הסופר עצמו יכול להכירן, למשל: שהפרשיות נכתבו לשם מצוות תפילין, ששמות הקודש נכתבו לשם קדושת השם, ועוד. לכן, מי שלא מכיר סופר או בעל חנות לתשמישי קדושה ירא שמיים, כדאי שיפנה לרב המקומי שייעץ לו בדבר היכן מומלץ לקנות.